לכתוב מכתב חומל לעצמי

ניר יקר
אני כותב לך בקשר לביקורת שלך.
כבר הרבה שנים אתם חברים.
כמה פעמים ביום היא באה ואומרת לך- נו נו נו.
זה לא בסדר שעשית ככה-
אתה לא בסדר שיצאת כל כך מאוחר ללימודים.
אתה לא בסדר שהלכת לישון מאוחר אתמול.
אתה לא בסדר שמשכת את הזמן כדי לכתוב את המכתב הזה.

אז קודם כל, אני רוצה להזכיר לך שאתה הרבה יותר גדול מהביקורת הזו.
עם כל הביקורת שיש לך על עצמך,
הצלחת לעשות כמה דברים מופלאים.
למעשה, אם יבוא מישהו, שהכיר אותך לפני גיל 30,
וייראה כיצד אתה מנחה סדנאות, מאמן אנשים,
יתבונן במאות האנשים שנגעת בליבם ועזרת להם,
הוא פשוט לא יאמין שאתה אותו אחד.
הוא יתסכל באתר שלך וייראה עושר של מאמרים מעולים שכתבת.
ומי שיתחבר לחוויות הרגשיות שאתה חווה במדיטציה,
ללב הפתוח, לאהבה- לא יבין איך זה אותו אחד מלפני רק 10 שנים.
תרגיש, איך רק מלכתוב את זה, הלב שלך נפתח.
גאווה אמיתית ובריאה על הטוב שהשפעת ממלאת אותך.
אז כן, הביקורת עדיין קיימת,
ואתה הרבה יותר גדול ממנה.

ועם יד על הלב- אתה הרי יודע שהביקורת הזו היא לא רק שלך.
לפעמים אתה פוגש בן אדם לאימון, ופשוט לא מאמין שהאדם הזה,
שנראה כליל השלמות,
גם הוא מבקר את עצמו בכזו עוצמה.
אז אולי יש טיבטים, וכמה אנשים בודדים,
שחופשיים מביקורת עצמית כזו,
אבל עבור רובנו היא פשוט חלק מהחיים.
כשאתה מרשה לעצמך לכתוב אותה כאן,
לדבר אותה,
ועדיין לזכור שהיא רק דפוס, רק מחשבה עקשנית,
אתה מחבר את עצמך ואחרים.

ואתה הרי יודע,
הביקורת הזו לא התחילה אצלך.
דורי דורות גדלו עליה.
היא חלק מהנסיון להיות מושלם.
וזה הרי, נסיון שנועד לכשלון.
אז הסכם להיות שלם עם עצמך.
שלם גם עם הטעויות והשגיאות.
ראה אותן בפרופורציה למה שאתה כן עושה.

יש לי משאלה,
שתלמד לחיות עם לב קל.
לב שלוקח את החיים יותר בקלות.
בסופו של דבר, אולי הם לא עניין כזה גדול.
מחייך,
גם אל הביקורת שעולה.
באהבה,
ניר