כל פעם שאני מגיע לסדנת מדיטציה (ריטריט) בקיבוץ עין דור הלב מתרחב והגוף מרפה. כל כך הרבה שעות מדיטציה היו לי לאורך השנים בשבילים לצד הדשא ובאולם המדיטציה, שלמקום עצמו כבר יש השפעה קסומה עלי. זהו אחד הבתים שלי בעולם. שבוע של מדיטציה ושתיקה (ריטריט) אולי נשמע כמו שנטי-בנטי, אבל בעצם זו עבודה פנימית עמוקה, מאתגרת ועוצמתית. הרבה פעמים בהתחלה זה מפגש מאד ישיר ולא תמיד נעים עם אלפי המחשבות שיש לנו ביום, שרבות מהן עוסקות בשיפוטיות עצמית ותסכולים.
הפעם, רוב הזמן זה לא היה כך עבורי. כבר בערב הראשון הרגשתי התרחבות פנימית. תחושה של מרחב פנימי ושקט. יכולתי להתחבר בקלות להנחיות שכיוונו לרגשות של הודיה והערכה. המורים הכינו אותנו להתנגדויות וקשיים שדווקא המיקוד בטוב יכול להביא. זה היה מסר חשוב עבורי, שחוויתי היטב עם תלמידים בקורס מיינדפולנס השנתי המעמיק "להזין את הלב", וגם שמעתי אותו מפי משתתפים אחרים בריטריט בפגישות הקבוצתיות. כשיש התנגדויות כאלו חשוב לכבד אותן ולהכיר בהן. ואז- לחזור בעדינות לטפטף מילים טובות. כנראה בזכות העיסוק העמוק בנושאים הללו לאורך השנה, היו לי פחות התנגדויות כאלו. גיליתי שאהבה היא אובייקט שקל לי להתרכז בו במדיטציה. פעמים רבות לאורך הריטריט חוויתי רגשות עוצמתיים ועמוקים של אהבה, טוב לב ופתיחות. יכולת לחוות ולהרגיש את הלב שלי, ולהיות איתו. לכבד את המקצבים שלו, כשהוא נפתח ונסגר. אלו תחושות מזינות ומחברות.
כמובן שלא הכל היה וורוד ומאושר. בבוקר השני עלתה עייפות עצומה וכבדות. הגוף כאב פעמים רבות- גם מהישיבות הארוכות על הכרית, וגם כי היתה רמה עדינה של אחיזה או התנגדות בתוכו. רק יום לפני סוף הריטריט, עם הנחיה למדיטציה יותר פתוחה, נמסה ההתנגדות של הגוף. אתגר נוסף הוא שעמום שמתגנב. אנחנו רגילים לחיות עם כל כך הרבה גירויים וגורמי עניין. פתאום, למשך שבוע הצטמצמו מאד הגירויים מכל הסוגים. טבעי שמגיע שעמום. מצד שני, מתפתחת פליאה מרגעים פשוטים ומהטבע שעוטף אותנו, אפילו מנמלה שסוחבת משא כבד ממנה.
רוצה לראות את הנוסחה להרגעת מתח ולחץ שלילי?
הירשם עכשיו כדי לקבל למייל שלך מדיטציה מודרכת ו- 7 עקרונות לרגיעה שיעזרו לך לשלוט ברגשות השליליים שלא מפסיקים להציף את המחשבות שלך.
תרגול המדיטציה- מטה, טוב לב אוהב
תרגול המדיטציה שעשינו בריטריט המיוחד הזה נקרא "מטה" (Mettā meditation) – פיתוח איכויות הלב וטוב לב אוהב.
הוא עובד דרך חזרה על משפטים כמו:
"הלוואי שאהיה חזק ובריא."
"הלוואי שאהיה מוגן ובטוח מפני סכנות ופגיעות חיצוניות ופנימיות."
"הלוואי שאהיה שליו ומאושר."
"הלוואי שאקבל ואוהב את עצמי כמו שאני עכשיו."
המילה "הלוואי" פה מבטאת פנייה לפנימיות שלנו. תזכורת לאיכות שקיימת, וגם משאלה של הלב. יש המעדיפים את הביטוי "מי ייתן", אך עבורי "הלוואי" נכון יותר. במשפטים הללו יש הזמנה לאיכות להופיע, וגם הכרה בפער שישנו- שהיא לא מופיעה באופן מלא בחיינו כעת. כדי לחזק את הריכוז התבקשנו לבחור רק 2 משפטים. כל המשפטים נראו כל כך מתאימים ונכונים. הבחירה היתה קשה. בחרתי ב "חזק ובריא" ו- "שליו ומאושר".
המילה "חזק" הפתיעה אותי כשהמורים הציעו אותה כאן. לא זכרתי שבדרך כלל משתמשים בה, ואפילו נראתה משדרת מסר ששונה מהרכות שעטפה אותנו. יחד עם זאת, מתוך החולשה שלי יכולתי לראות איך דווקא היא נחוצה לי. איך כשאני חזק אני גם יותר אוהב, נדיב וחומל. כשאני עייף או כואב, באופן טבעי גם לי יותר קשה לראות ולהתגייס לאחרים.
האיחול הלוואי שאהיה מאושר, וגם לאחל אושר לאחרים ואפילו לכולם, זה איחול שאני עובד איתו כבר שנים. הוא ישר פותח לי את הלב. חלק מהמסר של הרטריט היה שאפשר לעבוד גם דרך החוזקות שלנו, ולכן בחרתי גם בו.
כפי שמקובל במסורת התחלתי מלשלוח את האיחולים לעצמי, אחר כך לאדם שהיטיב עמי- ולכן קל לי לפתוח את הלב אליו, ובשמחה אאחל לו. אני בחרתי במורה שלי מהיסודי, שכתבתי לה מכתב תודה ואחר כך נפגשתי איתה (זה היה אחד מהתרגולים שנתתי במסגרת הקורס להזין את הלב, ועשיתי גם בעצמי). המשכנו באיחולים לחבר (שם יש קירבה, ואולי גם יש קושי קטן), לחבר במצוקה שהמחשבה עליו מעוררת את החמלה שלנו, ולאדם נייטראלי. התרגול הזה הוא מאד פשוט, ודווקא בגלל זה יש בו אפשרות לעומק רב.
בזכות הזמן הממושך של הריטריט ההוספה היתה איטית והדרגתית, וכמובן שלוותה בשיחות מעוררות השראה של המורים, שגם הסבירו את מה שאנחנו עושים. זו הזדמנות גם כאן להודות מעומק הלב למורי הריטריט- סטיבן פולדר, שימי לוי ויהל אביגור, וגם לעמותת תובנה שמארגנת ריטריטים כאלו לאורך שנים.
תוכלו לקרוא עוד על מטה, והמחקרים המדעיים שנעשו על מדיטציה זו במאמר "איך לפתח מח שמח, חומל וטוב לב"
לא היה חדש עבורי בריטריט הזה- לא בטכניקת המדיטציה, וגם לא בהסברים המעולים ומעוררי ההשראה של המורים. אפילו רגשות האהבה והמרחבים הפנימיים מוכרים לי מהתרגול היומי ומפעמים קודמות. יחד עם זאת, אני מוצא ערך עצום בהעמקה ובריכוז באהבה.
ביום האחרון קמתי כשליבי שר שיר אהבה שזכור לי מתקופת נערותי- "I can show you the world" מהסרט אלאדין.
אפילוג
כמעט שבוע עבר מאז שחזרתי הביתה. בהתבוננות על הימים הללו אני רואה את הלב שנפתח. לא שהיו שינויים דרמטיים, וגם לא שהחיים נעדרים בקשיים. יחד עם זאת יש תחושה חזקה יותר של פתיחות, קירבה ורוך. שיחות חדשות נפתחות. אני ממשיך בתרגול מדיטציית טוב הלב, וגם מוצא את עצמי מברך בליבי אנשים שאני רואה ברחוב- הלוואי שתהיה מאושר. תרגול שאני ממליץ גם לכם (-;