אבל ומוות מפגישים אותנו עם הפגיעות שלנו ומעוררים רגשות עזים.
לפעמים הרגשות הללו מציפים אותנו, אוחזים בנו, לא מרפים.
אם מתאים, העזרו במדיטציה הזו כדי לפגוש את הרגשות, להכיל אותם ולהתמיר אותם.
הנחיות קצרות למדיטציה ליום הזכרון (רצוי להקשיב):
התחילו בנשימה אל הלב. נשימות עמוקות אל הלב שלנו.
אפשרו לזכרונות ומחשבות להגיע. זכרונות על אנשים שאינם, זכרונות של רגעים קשורים מחייכם.
הרגישו את הרגשות- את העצב, הכאב, הכעס.
תנו להם להיות, תוך כדי שממשיכים לנשום עמוק.
שמו לב לתחושות הגופניות שמתלוות אליהם.
תנו לרגשות לגעת בלב,
לפתוח אותו לחמלה ואהבה.
עם החמלה והלב הפתוח, אולי ניתן להרפות מהרגשות הכואבים.
העזרו בחזרה על המשפטים הללו (או אחרים שמתאימים לכם):
הלוואי שאקבל ואחיה בשלום עם האובדן שהיה.
הלוואי שאצמח מתוך הכאב.
הלוואי שהכאב יפתח את ליבי לאהבה וחמלה.
חינם: אתגר- "לאמן את המוח החיובי"
8 ימים של אימון להעלאת החיוביות והתמודדות מיטיבה עם משברים
ימים
שעות
דקות
שניות
4 Responses
כאם שכולה כתוצאה מתאונת דרכים קשה היה לי מאוד מאוד קשה להתחבר למדיטציה זו. אבל לאט לאט נכנסתי למצב של מנוחה למרות הכעס שעדיין מפעפע בלבי וחוסר ההשלמה. אולי אם אמשיל לתרגל ייקל לי. תודה
לבנין זוכר / מוטי לקסמן
לבניני כרוב
לבנבנים
מרפרפים, בשלווה,
בגינת הירק,
בין הצמחים השונים.
בוקר.
אור חמה רך
מאיר
את האוויר.
הפרפרים ממשיכים
לרפרף.
מידי פעם,
לשנייה או לשתיים,
נוחת פרפר
על פרח
או על עלה,
מיד עולה לאור שבשמים.
בשעה 11:00
בדיוק
זעקו הצופרים
צפירת שתי הדקות
לדומיית זיכרון;
באותה שנייה ממש,
עם הישמע הצליל הראשון,
נחת לבנין לבן
על צמח תות אדום
ולא מש!
שתי כנפיו הזעירות
התחברו זו לזו
ושניות רבות
נראה הפרפר כולו,
כנף אחת בלבד.
הוא לא נע!
לבן על אדום!
בתום
הצפירה,
פרש כנפיים
ריחף לאור שבאוויר.
מעלה,
גבוה
למעלה…
כפר-סבא, הא באייר תשס"ו, 3 במאי 2006.
תודה ניר על המדיטציה
עשיתי אותה עכשיו
זה מרגיש נפלא לבכות ולהרגיש כאב שאתה שם ברקע בקול המלטף שלך תומך.
מרגש לקרוא את התגובה שלך ענבל
תודה שכתבת
ניר