להרגיש שאני אדם טוב ביסודי

כשאנחנו חווים שאנחנו לא מצליחים במה שאנחנו עושים, 

כשאנחנו לא עומדים במטרות וביעדים שהצבנו לעצמנו,

לפעמים בעקבות ארוע טראומטי שטלטל אותנו,

ובמיוחד אם יש לנו נטייה לפרקציוניזם,

הביקורת העצמית חוגגת ומתחילים ספקות עצמיים הרסניים:

• "האם אני באמת טוב ומוצלח במה שאני עושה?"
• "כל כך קשה לי, אז אני בטח חסר יכולת."
• "אין שום דבר טוב בי."
• "אני לא ראוי"
• "מי שאני זה לא מספיק"

הסיפור האישי שלי

אני מכיר היטב את המחשבות האלה שגוזלות את כל האנרגיה שלנו.

כמנחה סדנאות ומאמן עצמאי, לפעמים הפער בין מה שאני יודע שאנשים יכולים לקבל ממני בתהליכים,

לעומת האתגר שבלהביא אותם להשתתף, לקח אותי לבורות עמוקים כאלו בתוכי.

תחושה שאני חסר ערך ויכולת.

אחד הכלים שעזרו לי מאד זה כל הזמן להיזכר ולהעמיק את ההרגשה בתוכי,

שאני אדם טוב, ושמי שמגיע לתהליכים איתי מקבל המון.

להזכיר לעצמי את מה שאנשים אומרים בסוף הסדנאות והמפגשים האישיים.

להזכיר לעצמי ולשהות בתכונות הטובות שלי וביכולות שלי- אלו שקשורות בהנחיה, ובעסק, 

וגם אלו שממש לא קשורות.

התזכורות האלו חיזקו אותי ונתנו לי את הכח להתמיד ולהתמודד עם האתגרים.

כל אחד הוא טוב ביסודו

בדיוק כמוני, לכל אחד יש איכויות טובות באישיות, באופי, בהתנהגות וביכולות.

למשל: הוגנות, יכולת השקעה, הקשבה, ביטוי, הומור, יצירתיות, נתינה, למידה ועוד.

לכל אחד יש גם הרבה יכולות- שליטה במחשב, בישול, נקיון, יכולות מקצועיות בעבודה, וחברות טובה.

האיכויות הללו הן אמיתיות וחשובות לא פחות מהחולשות שלנו, להן אנחנו מקדישים תשומת לב רבה.

כשאנחנו שוכחים את זה, אנחנו יכולים להיות מוצפים בביקורת עצמית וספקות.

לכן חשוב לשים לב לאיכויות הטובות שלי,

ולהרגיש שאני אדם טוב ובעל יכולת ביסודי (גם אם לא מושלם).

זה לא לחיות בדמיונות שאני כל יכול, וחסר חולשות. 

זו הכרה בריאה בערך שלי, ובכך שכבר כמו שאני, אני טוב.

בצורה פרדוקסלית, הכרה כזו מאפשרת לנו להפסיק להתאמץ להרשים אחרים, 

ולפרוח בזכות האיכויות האותנטיות היפות שלנו.

הנה אחד השירים שאני אוהב שאומר בדיוק את זה: 

גם כשהבושה משתלטת, "בדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב" מאת שי אור ואורית פיול.

עבור מי שקשה לו להרגיש אדם טוב:

לחלק מהאנשים ההרגשה הזו היא טבעית וברורה, כמעט מובנת מאליה.

לחלקנו היא מאתגרת מאד.

אם זה מאתגר עבורכם, חישבו על חבר או חברה טובים שלכם.

מן הסתם יש לו תכונות טובות, וגם כל מיני מוזרויות או חולשות.

האם יהיה הוגן להתעלם מהתכונות הטובות שלו?

עכשיו הפכו את הכיוון- האם זה הוגן לעשות זאת לעצמכם?

"ואהבת לרעך כמוך" הולך לשני הכיוונים (-:

כמובן שכשתשימו לב לאיכויות ויכולות נפלאות שלכם יעלה הקול שיאמר:

"אבל אני לא תמיד כך"

"הדבר הטוב הזה לא שווה כלום אם יש לי את החולשה הזו"

"אבל זה לא מספיק"

היו  מודעים למחשבות הללו, והביאו את תשומת הלב חזרה אל האיכויות, העוצמות והיכולות שלכם.

הרהרו על מה שחברי משפחה, או חברים אוהבים ומעריכים בכם.

או, אם הייתם קוראים על אדם דומה לכם- מה הוא  נותן לסביבתו? מה מוערך בו?

להרגיש אדם טוב, כחלק מהתאוששות מארוע פסיכוטי

אני מלווה אדם שחווה התקף פסיכוטי לפני כמה חודשים, בו הוא עשה פעולות שהוא מתבייש בהן.

הוא מצליח להתאושש, ולאט לאט להחזיר את חייו לנורמליות.

הוא אפילו מעמיק את ההערכה לאישתו, ואת היחסים עם המשפחה.

יחד עם זאת הארוע הזה מלווה אותו כמו צל, שגורם לו להרגיש בושה עמוקה.

אמרתי לו היום: "הארוע שהיה הוא רק פריים אחד בסרט הגדול של חייך, שמלא בנדיבות, מעשים טובים ורגעים מאושרים".

זו האמת.

זה נכון שהיה ארוע קשה, ושלא היתה לו שליטה בו.

אפשר לתת לארוע כזה לצבוע את כל אישיותנו במי שהיינו שם, ולהמשיך לשלוט בנו.

ואפשר לשים אותו בפרספקטיבה- לראות שהחיים שלי מלאים גם ברגעים אחרים ומשמעותיים לא פחות.

כשהוא התחבר למשפט הזה, הוא הרגיש איך אפשרויות חדשות נפתחות.