חמלה אסרטיבית

אסרטיביות חומלת- יש רגעים שזה נשמע כמו פרדוקס.

אבל בעצם, זה השילוב המדויק עבור התקשורת שלנו במערכות יחסים.

בתקשורת הורסת אנחנו בדרך כלל מוצאים את עצמנו באחת משתי מלכודות-

או שאנחנו מרצים וקורבנות,

או שאנחנו אגרסיבים ושתלטנים.

ריצוי וקורבנות:

כשאנחנו במצב הזה אנחנו הרבה פעמים חווים חולשה.

לפעמים מפחדים לבטא את עצמנו,

למשל להגיד מה הצרכים שלנו ולבקש שיתמלאו.

וגם אם אנחנו אומרים, הרבה פעמים זה יהיה כל כך חלש, שמה שנגיד לא יקלט ולא ישפיע.

פעמים אחרות אנחנו מרצים בגלל הבנה לא נכונה של חמלה- 

דאגה אין סופית לאחרים, שרואה אותם כחלשים וחסרי יכולת, 

ולכן צריך לעשות עבורם הכל ולדאוג שיהיו מרוצים.

חוסר האיזון ביחסים בסופו של דבר מביא אותנו להרגיש קורבנות.

אגרסיביות ושתלטנות:

בקצה השני אנחנו רואים את האנשים מולנו רק כמי שצריך למלא את הצרכים שלנו.

אנחנו מנצלים את כוחנו כדי להכריח אותם לעשות מה שאנחנו רוצים.

לא מעניין אותנו להכיר אותם באמת, להיות קרובים אליהם ולשמוע אותם.

התנהגות כזו יכולה להביא לתוצרים שרצינו למשך זמן מסויים,

אך המחיר בריחוק וחוסר הנעימות שנוצרים במערכת היחסים הוא כבד לאורך זמן.

אסרטיביות חומלת

אסרטיביות חומלת היא דרך אחרת לגמרי לתקשר ממנה.

באסרטיביות חומלת אנחנו מוכנים לתת מקום לצרכים שלנו ושל האחר.

לבטא ולהקשיב בדרך מכבדת,

שמחפשת את האיזון העדין בין הצרכים של כל מי שמעורב בסיטואציה, כולל אנחנו.

זה המקום בו הלב והעוצמה נפגשים.

אנחנו פועלים ביושר פנימי (אינטגריטי) וכבוד לצרכינו,

ובאותו זמן מאחלים ומכוונים שיהיה טוב לכולם- לאחרים וגם לנו.

זה בסדר שנציב גבולות, 

שנגיד מה שצריך להאמר (ולפעמים נחזור על זה) ושנקיים שיחות קשות.

יש לנו יכולת להיות גם בקונפליקטים- לבטא את עמדתנו ולהקשיב לאחרים.

אנחנו מכוונים להיות ישירים ואמיתיים, חשופים, וחופשיים עם אחרים.

אחת הגישות שמטפחות חמלה אסרטיבית כזו היא תקשורת מקרבת. לחצו כאן כדי לקרוא יותר.