אני אחרי חודש אוגוסט די אינטנסיבי עם הבן שלי – נדב. אנחנו קראנו לזה קיטנאבא. הזדמנות מיוחדת להיות איתו, לבלות איתו. חלק מהזמן היינו רק שנינו, חלק מהזמן היינו כל המשפחה יחד, למשל בריטריט מדיטציה למשפחות, וחלק גם עם חברים שלו.
שאלתי את עצמי איך המיינדפולנס עוזר לי איתו, ואיך החוויות שלי יכולות לעזור לאחרים.
המשפחה והילדים אלו המקומות הכי קרובים לנו, הכי חשובים לנו. לכן יש להם הרבה משמעות עבור איכות החיים שלנו, ולפעמים גם הכי קשה לנו לייצר בהם שינוי. בייחוד היום, יש הרבה סטרס בהורות, ולכן הכלים שאתן לכם כל כך חשובים.
למרות שההתייחסות תהיה בעיקר ליחסים עם ילדים, בעצם אפשר לקחת אותן לכל מערכת יחסים. כך שגם אם אין לכם כרגע ילדים שאתם מטפלים בהם, זה יהיה מועיל לכם.
מי שאנחנו זה הכי משפיע
הבסיס לעבודה עם ילדים זה לעבוד על עצמנו. על ההוויה שלנו. כי מי שאנחנו זה הכי משפיע.
כשאנחנו רגועים, נינוחים – הילדים ישר מרגישים את זה ומושפעים. הם אפילו לומדים את הרוגע מאיתנו.
כשאנחנו עצבניים, צועקים – הילדים ישר מרגישים ומושפעים. וגם את זה הם לומדים.
לכן העבודה הפנימית שאנחנו עושים במדיטציית מיינדפולנס – להרגיע את התודעה, למצוא מקום שקט בתוכנו, היא הבסיס לגידול ילדים שלווים ושמחים.
כשאנחנו מגדלים ילדים אנחנו כל הזמן זורעים זרעים. כל פעולה שלנו היא כמו זרע בנפש שלהם. זרע שעם הזמן גדל וצומח. אין לנו שליטה על מתי בדיוק יצמחו הזרעים, אבל הם יצמחו. במיוחד עם נמשיך לטפח אותם.
כל רגע שאנחנו רגועים ושמחים, הוא זרע שהם לוקחים לעצמם. אפשרות עבור עצמם להיות כאלה.
אחת המשתתפות בקורס במיינדפולנס סיפרה בסיומו שהיא מרגישה שינוי גדול במערכת היחסים עם הילדים. היא מרגישה שהיא יותר פנויה אליהם, יותר נוכחת איתם, יותר שמה לב אליהם.
הילדים מגיבים לזה מייד, ומערכת היחסים איתם נהיית הרבה יותר קלה וזורמת.
כאן ועכשיו
אחד הדברים שחוויתי, ואני בטוח שגם אתם חווים עם ילדים – זה להיות בכאן ועכשיו ועם כל החושים. כשאנחנו עם ילד אין לנו זמן לדאוג את הדאגות הרגילות שלנו. כל ההוויה שלנו נוכחת איתו.
ומה שחשוב פה זה שנהיה מסוגלים להרחיב את הפרספקטיבה של הכאן ועכשיו. בפארפראזה על השיר של שלמה ארצי –
"אם רק נאט, רק נביט
רק נשים לב לפרטים,
נגיע לארץ חדשה"
כמה פעמים נדב עצר אותי להפנות את תשומת הלב למשהו קטן. כמה פעמים אני עשיתי את זה לו. לראות איזו חיה שפתאום הופיעה. לשאול על תמונה שאנחנו רואים במוזיאון. לגעת בצמח, או לטפס על חומה.
אנחנו הרבה פעמים מנסים לזרז את הילדים שלנו – רוצים כבר להגיע ליעד. כשאנחנו ממהרים אנחנו לא פנויים להיות כאן ועכשיו. לראות את מה שסביבנו. לחוש בחושים. ליהנות מההנאות הקטנות, שזמינות לנו עכשיו. את זה ילדים עושים באופן טבעי, והם מלמדים אותנו.
להיות עם ילדים זו חוויה אינטנסיבית ומשחררת.
תחשבו כמה אנחנו דואגים מהעתיד בכל יום, דאגות שרוב הזמן אין לנו מה לעשות איתם.
מישהו פה מסוגל לעשות משהו בעניין איראן?
המשבר הכלכלי בעולם?
ובכל זאת אנחנו דואגים מהדברים האלו.
וזה לא שעם ילדים אין בעיות. ילדים אפילו מביאים אותנו לבעיות של הכאן ועכשיו, ולפתרונות שלהם.
גם אם יש דאגות, הן כבר הרבה יותר מיידיות ואנחנו יכולים לנקוט פעולות מיידיות כדי להתמודד איתן.
למשל – איך לעזאזל אני גורם לו להפסיק לבכות עכשיו ולבוא איתי הביתה?
במקום לשלוט, להקשיב ולכוון
וזה כבר מוביל אותנו לנושא הבא. כי רוב הזמן אנחנו מנסים לשלוט בילדים שלנו. אנחנו עושים את זה בעיקר משתי סיבות:
- כי אנחנו מפחדים שמשהו יקרה להם,
- וכי אנחנו מפחדים שמשהו יקרה לא כמו שאנחנו רוצים.
אנחנו דואגים להם – אז אנחנו מנסים לשלוט בדברים הכי קטנים – כמה מים ישתו, שישימו כובע, כמה טלויזיה יראו.
וכמובן אנחנו דואגים לנו- שלא ילכלכו, שלא יבלגנו, שנגיע בזמן, שיאפשרו לנו רגע עם חברים, וכו'.
זה בסדר. גם אני עושה את זה כמובן.
יחד עם זאת, אני באופן אישי, מאז שנדב נולד – הכוונה שלי היא קודם כל להקשיב לו. להקשיב למה שהוא צריך באמת. להקשיב לבקשות שלו. אני זוכר שכבר כשהוא היה תינוק הרגשנו שנדב מאד יודע מה הוא רוצה. עצם זה שבדרך כלל הוא מקבל את זה נותן לו הרבה בטחון עצמי ורוגע. יש צורך בהרבה פחות מאבק.
יחד עם זאת, כמובן שחשוב לכוון את הילדים.
במקום לשלוט בהם – לכוון אותם. לחפש למה כדאי לו לעשות משהו – אפילו לצחצח שיניים. מידי פעם אנחנו אומרים לו – אתה רוצה שקריוס ובקטוס יעשו מסיבה בפה שלך? להלהיב אותו על פעילות שאנחנו הולכים לעשות, ממש לעשות לה build up.
נדב מאד אוהב לראות סרטים בטאבלט. לא כל מה שהוא רואה זה הסרטים הכי טובים בעיני. לפעמים אני כמובן אגיד לא. אני משתדל לתעל את האהבה שלו למשהו חיובי. למשל לסרטי ילדים על מדע שהוא מאד אוהב. כך שהוא כבר צפה בכל "היה היה", ובכל "החיים" למשל.
לפני שנה היינו עם נדב בבורמה ועשינו שם טיול רגלי של 3 ימים. אחרי שעתיים של הליכה נדב התחיל להשתעמם. עם ילדים מאד חשוב לייצר עניין. אנחנו התחלנו לספר לו סיפורים. 3 ימים סיפרנו לו סיפורים, וככה ילד משתעמם ועייף הפך לילד מתעניין וערני.
ברגעים הקשים – להכיל
כמובן שלכל ילד יש רגעים קשים – שהוא בוכה, שהוא מתעקש מאד. הרגעים הללו מביאים אותנו הרבה פעמים להרגיש חוסר אונים ותסכול גדול. תחושה שאנחנו כשלון כהורים.
ברגעים הללו הכי חשוב לעצור. לעצור ולנשום בעצמנו. להכיל קודם כל את עצמנו עם הרגשות שאנחנו מרגישים. להזכיר לעצמנו שמה שיש עכשיו יחלוף וישתנה. זה לא יהיה ככה תמיד.
אחר כך להכיל אותם. אחד החברים של נדב שאירחתי השבוע הוא ילד לא קל. הוא ישן אצלנו, וזה לא היה לו קשה לישון בלי אמא. האירוח לווה בהרבה התפרצויות זעם שלו. איתו השתמשתי בכל יכולת ההכלה שלי.
יכולתי לראות שממש קשה לו. יכולתי לראות שהתקפי הזעם שולטים בו, ולא הוא בהם. שאין פה כוונה רעה לשגע אותי. אלא פשוט הקושי שלו. זה מאד עזר לי להיות איתו – ברכות ובנחישות. למשל, ישבתי איתו ¾ שעה עד שהוא נרדם. בדיוק כמו שאנחנו חוזרים אל הנשימה ברכות ובנחישות, אני הייתי אותו. מכוון אותו לשכב בשקט, לעצום עיניים שוב ושוב ושוב.
לחלופין, כשלקחתי את נדב לבדיקת דם. הוא היה מדהים בבדיקה. לא זז בכלל. אפילו האחות התפעלה. היה אפשר לראות שהוא מחזיק את עצמו. וברגע שאחרי, חיזקתי אותו מאד על זה, וגם אפשרתי לו לפרוק את המתח. לבכות ולהתחבק. מרגע שעשינו את זה, מהר מאד הוא חזר לשמחה.
\
בעדינות ובעניין ללמד כלים
המרכז בהורות בעיני הוא קודם כל העבודה על עצמנו. כי ההוויה שלנו, מצב הרוח שלנו, הם הכי משמעותיים. יחד עם כל מי שאנחנו, יש לנו כהורים שמתנסים במדיטציה ומודעות גם הזדמנות ללמד את הילדים שלנו משהו מזה. לתת להם כלים:
- בבית שלנו אנחנו עובדים הרבה עם הנשימה – אומרים "בוא ניקח נשימה יחד".
- לנדב יש כבר ספריה מרשימה של כמה ספרי מודעות לילדים: בודהה לפני השינה, להיות מנהיג, 7 ההרגלים של ילדים מאושרים, תומס ואני, אני במתנה, ו- טיגר טיגר האם זו האמת. כמובן שאנחנו מדברים על הדברים שעולים מהספרים, ובכלל מהתמודדויות.
- כמו שכתבתי לכם הלכנו יחד לריטריט מדיטציה למשפחות. למדנו שם את השיר ששלחתי לכם– שאיפה נשיפה. אנחנו שרים אותו יחד בבית מידי פעם. הוא גם מרגיע בפני עצמו, וגם תזכורת.
- בכלל, שירים ומשחקים הם דרך נהדרת ליצור עניין וללמד את הילדים דברים.
לסיכום, גידול ילדים הוא אתגר לא קטן. מיינדפולנס יכול לעזור. קודם כל לעזור לנו להתמודד, ואחר כך גם לעזור לילדים עצמם.
לחצו כאן וקיראו מאמר על 2 כלים כדי ללמד מיינדפולנס ילדים.