מיינדפולנס: איך לסלוח באופן מלא – מיוחד ליום הכיפורים

אנחנו כמה ימים לפני יום הכיפורים. יום שמוקדש כולו לסליחה. אני לא שומר מצוות. יחד עם זאת מפעים אותי שהיהדות הקדישה זמן מיוחד בשנה לסליחה. זמן שזוכה לכזו קדושה. כי סליחה היא אחת האיכויות המרפאות של הלב. לעיתים אנחנו נושאים איתנו כאב עצום, שנובע רק מהקושי שלנו לסלוח. הכעס והטינה שלנו גורמים לסבל עצום – בעיקר לעצמנו. לסלוח זה כמו להניח את שק הכעס והזעם שאנחנו נושאים על גבינו. בסוף המאמר, תימצאו סיפור אמיתי ומעורר השראה שממחיש זאת היטב.

 

אבל איך סולחים? האמת שלסלוח מכל הלב זה לא קל כמו שהיינו רוצים. לפעמים הקושי הוא בעצם המוכנות לסלוח. אנחנו פשוט לא מסוגלים להגיד "אני סולח לך". לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו נורא רוצים לסלוח. אנחנו אפילו אומרים "אני סולח לך", אבל הסליחה הזו רק מגרדת את פני השטח. בתוך תוכנו אנחנו עדיין נושאים את הכעס והעלבון. סליחה יכולה להיות תהליך ארוך. סליחה, היא תמיד תהליך מאד מרפא ומזכך והיא מיועדת לאמיצי הלב. לכן הכנתי לכם כאן כמה טיפים לסליחה. הם לקוחים מתוך שיטת המיינדפולנס, וגם מנסיוני כמאמן אישי. אני מקווה שהם ייקחו אתכם עוד כמה צעדים קדימה, בהסכמה לסלוח. מנסיוני בחיים, אצל רובנו הסליחה הכי חשובה והכי קשה היא הסליחה לעצמנו.

"אם תרצו לראות אמיצים, הביטו באלו המסוגלים לסלוח" בהגווד גיטה

 

כתיבה היא מקום נהדר להתחיל בו

הכינו רשימה של הסליחות שלכם – קטנות כגדולות. כיתבו כך: "אני סולח ל___ על___". למשל:

אני סולח לאישתי על כך שהיא משאירה את הכלים בכיור.

אני סולח לי על הזמן הרב שאני מבלה בפייסבוק.

דרך אגב, התרגיל הזה הוא קצת טריקי. במיוחד אם אתם לא נוטים לכעסים. כשעשיתי אותו לראשונה לפני כמה שנים נדהמתי לגלות כמה כעסים קטנים יש לי. הגילוי הזה היה לי חשוב, ואפשר לי להרפות מאותם כעסים קטנים. לאחרונה חזרתי לתרגול הזה באופן יומי. כל ערב אני כותב כמה סליחות – לאחרים ולעצמי.

 

מה זה לסלוח בכלל?

לסלוח זה לא אומר שמה שנעשה לנו היה בסדר, או שהיה צריך לעשות זאת.

לסלוח זו לא הצדקה של המעשה.

סליחה פירושה וויתור על כל תקווה לעבר טוב יותר.

לסלוח זה לפתוח מקום בליבנו לאדם, שהוא גדול מהמעשה שעשה.

לפעמים זה עוזר לראות גם את הפעולות המיטיבות שלו בעבר ובהווה. כדי לראות שיש בו גם טוב.

לפעמים עוזר לראות שהוא עשה את הפעולות הפוגעות מתוך מניעים שלא היו בשליטתו. לפעמים זהו זעם שהוא לא השתלט עליו, לפעמים חמדנות, ולפעמים פשוט חוסר ידיעה.

"לו יכולנו לקרוא את ההסיטוריה הסודית של אויבינו, היינו רואים שם צער וסבל בכמויות שדי בהן להפיג כל עוינות" הנרי וודסוורת לונגפלו

לעיתים סליחה כוללת גם הבטחה- "לעולם לא ארשה שוב לדברים כאלו להתרחש".

 

למען מי אנחנו סולחים?

שני שבויי מלחמה לשעבר נפגשו. האחד שאל את השני:

"האם כבר סלחת לשובייך?"

ונענה "לא! לעולם לא אסלח!"

"אם כך, הם עדיין מחזיקים אותך בשבי, לא?"

היו בהירים עם התשובה לשאלה "למען מי ומה אנחנו סולחים?".

למשל מתאמנת ביקשה עזרה לסלוח לגרוש שלה. היא ענתה שהיא מבקשת לסלוח לו קודם כל למען עצמה – כדי שהיא תהיה חופשיה להמשיך בחייה ולפתח מערכות יחסים חדשות ובריאות. והיא מבקשת לסלוח גם למען בנם המשותף, שמושפע מהכעס הזה.

 

אלו כוחות נסתרים מעכבים את הסליחה?

ייתכן שקשה לנו לסלוח כי אנחנו אוהבים להיות אלו שצודקים. כל עוד אנחנו מחזיקים בכעס אנחנו מרגישים מאד צודקים. ייתכן שאנחנו מחזיקים בלהיות קורבנות. אם אני הקורבן הטוב, והוא האשם אז הוא חייב לי. לפעמים אפילו נוצרת מערכת יחסים בה הפוגע מרגיש חייב, ועושה כל מיני דברים קטנים כדי "לכפר". אבל בעצם הוא לעולם לא יכול לכפר כך, והטינה ממשיכה בלב.

זכרו שהסליחה חיונית לגדילה שלנו.

 

מדיטציית סליחה

את המדיטציה הזו אנחנו משלבים גם בקורס במיינדפולנס להפחתת לחצים, כי סליחה מועילה גם להפחתת הלחץ (-:

הכנתי לכם כאן גרסה מלאה יותר של המדיטציה:

מצאו לכם זמן שקט וללא הפרעות.

התחילו בהשקטת המחשבות שלכם דרך ריכוז בנשימה למשך כמה דקות.

המשיכו לנשום לתוך אזור הלב שלכם.

אחרי כמה דקות התחילו בלבקש בליבכם את סליחתם של אחרים:

אמרו לעצמכם:

"קיימות דרכים רבות בהן פגעתי והזקתי לאחרים.

גרמתי להם לסבול, בדעה צלולה או מתוך בורות.

מתוך הכאב שלי, הפחד, הזעם והבלבול שחשתי."

היזכרו בדרכים בהן פגעתם באחרים. ראו את הכאב שגרמתם וחושו בצערכם.

הרגישו שאתם מוכנים סוף סוף להשתחרר מהמועקה ולבקש סליחה.

קחו לכם את כל הזמן הנדרש כדי להעלות כל זכרון שמעיק על ליבכם.

פנו לאדם שעולה בתודעתכם ואמרו לו בעדינות:

"אני מבקש את סליחתך."

 

חיזרו על התהליך עם עצמכם:

אמרו לעצמכם:

"קיימות דרכים רבות בהן פגעתי והזקתי לעצמי.

הכאבתי לעצמי במילה, במחשבה או במעשה.

בידיעה או מתוך בורות"

היזכרו בדרכים בהן פגעתם בעצמכם. ראו את הכאב שגרמתם וחושו בצערכם.

הרגישו שאתם יכולים לשחרר את המטען הכבד הזה ולבקש סליחה.

אמרו לעצמכם: "אני סולח לעצמי."

 

ולבסוף סלחו לאנשים שפגעו בכם או הכאיבו לכם:

אמרו לעצכם:

"ברכים רבות אנשים פגעו בי והכאיבו לי.

מתוך ידיעה או בבורות.

במחשבה, במילה או במעשה."

כל אחד מאיתנו חווה זאת בחייו.

אפשרו לעצמכם להיזכר בדרכים הרבות שבהן היה הדבר כך, ולדמיין אותן.

הרגישו את הצער מהעבר, והרגישו שאתם יכולים לשחרר את מטען הכאב הזה על ידי סליחה הדרגתית.

חושו את ליבכם בעדינות בזמן שאתם אומרים:

"אני זוכר את הדברים הרבות שבהן אחרים פגעו בי, הכאיבו לי או פצעו אותי

מתוך פחד בלבול או כעס.

נשאתי את הכאב הזה בליבי די זמן.

עד כמה שאני מוכן אני סולח לכם."

שימו לב לתחושות הלב שלכם. לעיתים תחושו חום והתרחבות שמעידים על הלב שנפתח.

לעיתים תחושו דווקא את הסגירה, שמעידה על הקושי שלכם. תנו לה להיות.

חיזרו על המדיטציה הזו כמה פעמים שתצטרכו.

 

להיפגש

בסוף תהליך סליחה, מומלץ מאד להיפגש עם האדם לו אנחנו סולחים.

להגיד לו שאנחנו סולחים, ולהקשיב לו מהלב שלנו.

זה לא קל, אך מביא שלווה גדולה.

 

בקשת סליחה

ולסיום,

אני מבקש לבקש סליחה קודם כל מהאנשים אותם זכיתי ללוות השנה,

וגם מקוראי, מחברי ומבני משפחתי.

אם פגעתי בכם במקום להיטיב עמכם,

אם גרמתי לכם לסגור את הלב במקום לפתוח אותו,

אם אכזבתי אתכם במקום לתמוך בכם במילוי כוונות הלב שלכם,

אני מבקש את סליחתכם.

אני מכוון לפעול כדי להיטיב, לפתוח את הלב, ולמלא את כוונותיו.

וגם אני אדם, ולפעמים שוגה ועושה שטויות – במודע או שלא במודע.

בהזדמנות זו אני מבקש את סליחתכם.

 

מה נגע בכם במאמר?  מה קשה לכם בסליחה?

מוזמנים לכתוב בתגובות למאמר.

 

נ.ב.

כמעט שכחתי את הסיפור מעורר ההשראה שהבטחתי בהתחלה. זהו באמת סיפור מיוחד ואמיתי. כל פעם שאני נתקל בו אני מתמלא בצמרמורות

בקולומביה, באחת משכונות העוני, נער בן 14 רצח נער חף מפשע כדי להתקבל לכנופייה.

במהלך המשפט ישבה אם הנרצח בשקט מוחלט. לאחר הקראת גזר הדין היא קמה אל הרוצח ואמר לו "אני הולכת להרוג אותך!". הצעיר נשלח למוסד לעבריינים צעירים לכמה שנים.

כעבור חצי שנה, הלכה האם לבקר את הרוצח. הצעיר גר קודם ברחוב. לא היא איש שיבוא לבקרו. היא שוחחה איתו מעט ונתנה לו כסף לסיגריות. היא המשיכה לבקר אותו מידי פעם, והביאה לו אוכל ומתנות קטנות.

לקראת סיום תקופת העונש שאלה אותו מה הוא יעשה עכשיו? כמובן שהוא לא ידע מה לענות. הוא חשב שהוא יחזור לרחוב – המקום היחיד שהוא מכיר. היא הציעה לו לבוא לעבוד בעסק של ידיד שלה ולהתגורר באופן זמני בחדר פנוי בביתה. הוא הסכים. הוא גר אצלה, אכל את האוכל שהכינה לו ועבד בעבודה שהיא ארגנה לו.

לאחר 8 חודשים היא קראה לו לשיחה. "אתה זוכר שבבית המשפט אמרתי לך שאני הולכת להרוג אותך?"

"בטח" הוא ענה.

"אז עשיתי זאת" היא אמרה לו.

לא הייתי מוכנה שהבחור שהרג את בני ללא סיבה ימשיך לחיות. לכן יצרתי איתך את הקשר והבאתי אותך לביתי. כך ניסיתי לשנות אותך. הנער ההוא מפעם – הוא איננו איתנו יותר.

מאחר שהבן שלי איננו, והרוצח איננו, האם תסכים להיות הבן שלי?

וכך הפכה להיות אמו של רוצח בנה, האם שמעולם לא היתה לו.

מי ייתן ולכולנו יהיו את תעצומות הנפש האלו, כדי להרוג את הרוצח ולסלוח לאדם.

נ.ב. 2

רבים מהקטעים במאמר הזה הם בהשראת הספרון המקסים "הזמנה לשקט שבפנים" / ג'ק קורנפילד.