פרק 44- דני רופ מראיין את ניר קראוזה- מזג האוויר הפנימי: מיינדפולנס, מדיטציה והשקט שבתוך הסערה

אהלן, ניר, מה שלומך?
מצוין. אתה מדבר או שאנחנו רק רוצים לשתוק עכשיו להירגע?
לא נראה, יש דווקא נלך לדבר עכשיו. בסדר. בסוף גם אולי ניקח גם בשקל.
בסדר. תשמע, אני חייב להתחיל לך עם המשפט שלך שאהבתי.
שנים עסקתי במזג אוויר, וגם אתה עוסק בסוג של מזג אוויר, נכון?
כן. תסביר את הקשר.
אתה יודע, אתה עסקת במזג אוויר בחוץ או מזג
אוויר בחוץ, שליו איננו כל כך הרבה שליטה.
לא,
אין בכלל. אנחנו יכולים אולי לחזות אותו,
לפעמים יותר טוב, לפעמים פחות טוב. נכון.
אבל אין לנו יכולת כל כך לשלוט עליו עדיין.
אבל יש לנו גם מזג אוויר פנימי, נכון?
הרגשות שלנו הן כמו מזג אוויר, אנחנו
בדיוק מהם אומרים שיש לי שערה פנימית.
מכיר את הביטוי שערה פנימית? ברור, ברור.
ומה שכן,
עם הרגשות ועם השרות הפנימיות, על זה אנחנו יכולים להשפיע.
אנחנו יכולים ללמוד לווסת את עצמנו ולהרגיע את עצמנו.
וזה משהו שה מיינדפולנס נותן בצורה מאוד יפה, הוא מביא אותנו להיות יותר מודעים
למזג האוויר הפנימי, להיות מודעים למה שקורה לנו,
וליכולת להרגיע, לווסת, להשפיע על מזג האוויר הפנימי.
ו מיינדפולנס
הוא גם כלים, אוסף של כלים,
גם מיינדסט, גישה של לפגוש את העולם. יש לזה תרגום בעברית מיינדפולנס?
כן, תרגמו את זה כקשיבות. משמע לא טוב. זהו, התרגום זה…
אומץ עושים את זה בעברית, קשיבות. נשמע קשוח כזה.
אתה אומר לי מיינדפולנס וכבר אני רגוע. אתה אומר לי קשיבות, אני נהיה עוד
פעם בסערה בפנים. אבל בסדר, זה עברית, אין מה לעשות. המונח קשיבות,
הוא כן נוגע במשהו עמוק דווקא ב מיינדפולנס.
וזה שיש פה הרבה עבודה עם מערכת הקשב שלנו.
ואתה יודע, אנחנו בעידן של הסחות דעת, אני כלומר,
יש אנשים שנולדו עם הפרעת קשב,
וכמעט כל השאר יש להם הפרעת קשב נרכשת,
כי כל הזמן קופצים. אני. כן, כל הזמן קופצים, הטלפון כל הזמן קופץ.
נכון, נכון. תצאו כמה קופץ לי כל רגע מכל הקבוצות ומכל איזה נורא.
נורא. אז פה אנחנו לומדים איך להתרכז,
איך להיות מודעים. גם כשהכל סוער. גם כשהדברים סוערים,
איך למצוא את השקט בפנים.
אני חושב שאתה יודע,
בתקופה הזאת בוודאי, אבל תמיד,
אבל עוד יותר בתקופה הזאת, שיש כל כך הרבה סערה בחוץ,
היכולת להירגע כל כך חשובה.
אתה יודע,
אחרי 7 באוקטובר עשיתי הרבה שידורים בחינם, הרבה
מפגשי זום שהעברתי בחינם כדי לתת לאנשים,
ואנשים אמרו לי,
סוף סוף אני מצליח לישון. פעם ראשונה שאני מצליח לישון בשבועיים האחרונים.
בחודש האחרון, בחודשיים האחרונים.
כי כשלומדים להרגיע את עצמנו ועושים את זה בצורה נכונה,
אז אפשר לחזור לישון.
מדיטציה, מיינדפולנס זה אותו דבר, או שזה שני דברים שונים?
אז מיינדפולנס זה מונח שאומר לשים לב מתוך כוונה בהווה וללא שיפוטיות.
היכולת להיות נוכח
כאן ועכשיו, מודע למה שאני עושה, מכוון את הקשב למה שאני בוחר,
ולא לכל מה שנסיח אותי ומושך אותי.
להיות כאן ועכשיו, לא בעבר, לא בעתיד.
והגישה מאוד חשובה, גישה שיש בה סקרנות,
שיש בה קבלה למה שמתרחש.
מדיטציה היא אחד מהכלים הכי טובים שיש כדי להתאמן ב מיינדפולנס.
רק המדיטציה הולדה אותנו להתאמן ב מיינדפולנס, לפתח את ה מיינדפולנס שלנו.
אנחנו יכולים להיות ב מיינדפולנס לא במדיטציה,
גם יש הרבה תרגולים,
אני מלמד הרבה תרגולים של מיינדפולנס בתוך היום-יום.
לאכול ב מיינדפולנס, ללכת, מדיטציית הליכה, אחת המדיטציות האהובות עליי כמעט כל בוקר, אני עושה כמה דקות של הליכה,
ועושה אותה גם כמדיטציה, עם המון נוכחות בתוך ההליכה.
אתה ננסה להסביר לי, אני מנסה לחשוב רגע, מה זה מדיטציה בהליכה? אתה הולך כאילו בחוץ?
כן.
ואז מה ההבדל בין ההליכה שלי, שאני הולך לבין ההליכה שלך?
איפה התודעה שלך?
על מה אתה חושב בזמן ההליכה?
האם התודעה שלי, האם אני עכשיו עסוק בכל המחשבות, כל מה שמעסיק אותי,
מטריד אותי, כל המשימות שיש לי היום שרצות שוב ושוב ושוב, ואני טוחן אותן?
שזה מה שהרבה פעמים קורה, בזמן ההליכה. זה מה שקורה תמיד לי, אוקיי.
עסוקים בכל מה שמטריד, מציף אותנו.
ואז אנחנו לא כאן ועכשיו. אני הולך,
פעם לימדתי באיזה מרכז בתל אביב,
ומול המקום שלימדתי, מול הסטודיו, הייתה גינה יפיפייה עם
בריכה קטנה.
ואנשים היו מגיעים לסטודיו,
ובכלל לא קלטו את הבריכה.
רק
לקראת סוף הקורס, הייתי עושה יום תרגול, ואז הייתי
שולח אותם קצת לעשות שוטטות,
ופתאום היו אומרים,
וואי, גיליתי פה בריכה יפיפייה.
הם לא ראו את הבריכה בכלל. קודם לא, עברו לידה כל הזמן.
כי הראש שלהם, מה אתה רואה? אבל לא ראש תמיד בדברים אחרים, אנחנו לא רואים.
כשאני הולך,
אני רגע מסתכל מסביב. אני רואה את העצים, אני רואה את הפרחים,
אני מקשיב לצלילים, שומע את הציפורים.
אני בכאן ועכשיו של החושים שלי. להיות
כאן ועכשיו זה להיות קודם כל בחושים שלי.
ואני גם בגוף,
בתחושה של הגוף שהולך. בסדר, אתה אומר, הבנתי מה שלא.
אני לא רוצה כשאני הולך לחשוב על כל הטרדות
יום שלי ומה מצפה לי והדאגות שלי,
אז אני צריך להתאמן בזה כנראה,
ומכבה את הדבר הזה,
ומתחיל לחשוב על מה.
אז זה לא לכבאות קודם כל.
אני לא רוצה לחשוב על הדברים האלה, אני רוצה שיהיה לי שקט.
נכון, אבל הגישה של מיינדפולנס היא גישה של אימון.
המחשבות האלה, הן הגיעו,
אוקיי? הן מגיעות. כשאנחנו עושים מדיטציה, המחשבות מגיעות.
מחשבות הן חלק מהתהליך במדיטציה, הן לא משהו שמפריע,
כי אנחנו בגישה של קבלה וסקרנות.
אז אם אני אלחם במחשבות,
הם ילחמו לי בחזרה ויהיה לי יותר.
אז ילחם במחשבות זה לא כל כך כדאי.
אבל מה שכן כדאי, זה להיות מודע כשיש מחשבה,
לקבל את זה כשיש עכשיו מחשבה,
ולכוון את הקשב שלי למה שאני בוחר.
אז אם אני הולך,
הקשב שלי מכוון רגע, ולהסתכל מסביב ולהקשיב.
להיות בחושים של ראייה ושמיעה.
זה מה שאני הכי אוהב בבוקר, כשאני הולך בבוקר.
אתה מסתכל מה יש סביבך, מה קורה? ואני מסתכל על העצים,
ורואה את העצים, ויש יציר, אתה רואה, פתאום אתה רואה את העץ
יפהפה.
עכשיו אביב, יש פריחה יפהפייה, נכון? כן. אז אנחנו יכולים ללכת ולא לראות את זה.
אני הולך ואני רואה את זה, אני שומע את הציפורים, וואו, כמה ציפורים יש.
לא שמים לב לזה, אבל יש מלא צליל של ציפורים.
והם מחשבות מגיעות, גם אצלי מחשבות מגיעות, אוקיי? זה לא שאני מכבד את זה לגמרי,
אבל הן מגיעות, אני מודע, אוקיי, הדבר הזה מעסיק אותי.
עכשיו אני בוחר, רגע, להסתכל. עכשיו אני בוחר להקשיב.
עכשיו אני בוחר להרגיש את הגוף שהולך.
במיינדפולנס אנחנו עובדים הרבה עם הגוף, עם מודעות לגוף,
עם נוכחות בתוך הגוף, כי נוכחות היא נוכחות קודם כל בגוף.
תשמע, מדיטציה, קיים המון שנים, אני שומע את זה, ואתה יודע,
זה השאלה עם הדבר הזה שהתחזק שוב בתקופה האחרונה,
האם זה משהו עם שורש אמיתי, או איזו אופנה חולפת, או טרנד,
כי, אתה יודע, זה ברגע שאתה מפיץ את זה, ואז המפורסמים
עושים את זה, ואז אתה רוצה להיות כולם, ראיתי את מיכל ינאי,
למשל, מתעסקת עם זה המון, יש לה אפליקציה לזה,
ראיינתי אותה אפילו באחת התוכניות שלי,
אתה יודע, אני מכיר אותה מהימים של תוכניות טלוויזיה וכולי.
מה אתה אומר על זה? זה טרנד עולמי? זה משהו שיישאר?
תראה, אם זה טרנד,
אז זה טרנד בין לפחות 2500 שנה.
אתה מכיר טרנדים של 2500 שנה? לא.
אין זה משהו שבא והולך. אז כנראה שאם 2500 שנה… זה קיים, זה גל, אז אולי זה גל.
אז אם 2500 שנה מתרגילים מדיטציה,
כנראה שאנשים מוצאים בזה ערך לאורך זמן, לאורך דורות.
אוקיי? אז זה היבט אחד, היבט היסטורי.
אבל הדבר השני, וזה מה שאנחנו היום יודעים, וזה לא היה פעם,
זה שהיום אנחנו ממש רואים את המון, המון מחקר מדעי.
יש יותר מ-7,000 מחקרים מדעיים על מיינדפולנס,
שמראים עוד ועוד תועלות.
אחד האנשים שהתחילו את המחקר המדעי זה פרופ' ג'ון קבט זין,
שהוא פיתח את גישת ה מיינדפולנס שאני מלמד,
והוא, כשהוא פיתח אותה, הוא כבר היה דוקטור, והוא עשה את זה בתוך בית חולים
כדי לעזור למטופלים שאף אחד לא הצליח לעזור להם, והוא ישר
התחיל לעשות מחקר והיה הראשון שעשה מחקר.
אבל המחקר נשאר ככה בקטנה למשך הרבה שנים,
ובשנת 95, עדיי למה פגש את דוקטור ריצ'י דוידסון.
דוקטור ריצ'י דוידסון היה חוקר מוח שעסק בחרדות,
ובכאבים הנפשיים, ולהבין הרגשות במוח,
אבל בעיקר את הרגשות השליליים.
ודאי, והוא, יחד עם זה, הוא גם היה מתרגל מדיטציה,
אבל הוא לא איזה לספר לאף אחד,
כי הוא חשש למעמד האקדמי שלו באותה תקופה.
אבל ב-95 הוא כבר היה במעמד אקדמי מספיק בכיר,
שהוא הרגיש חופשי, והוא פגש את הדלאי לאמה,
והדלאי לאמה מאמר לו-
אולי תחקור גם את המצבים המיטיבים,
מצבי תודעה מיטיבים, רגשות חיוביים,
תחקור את המדיטציה,
ותחזור ותספר לי.
כי אם זה לא עושה כלום,
אז אני רוצה לדעת, כי חבל שאני אשקיע כל כך הרבה זמן ודברים שלא עושים כלום.
אבל אם זה כן משפיע, אז כדאי שאני ידע, וכדאי שכולם ידעו.
וריצ'י דוידסון התחיל לעשות מחקרי מוח,
והוא עשה מחקרי מוח על אנשים שעשו קורס מיינדפולנס של חודשיים,
וראה שינויים משמעותיים במוח.
אם אתה מכיר את המונח של המוח הגמיש,
המחקרים הראשונים זה שלו, שהוא ראה שתוך חודשיים,
הפעילות המוחית משתנה לדפוסים של פעילות שקשורה הרבה יותר באושר,
הרבה יותר ברוגע, הרבה יותר בשלווה, והוא ראה שהשינויים האלה מתרחשים
אחרי חודשיים, ומחזיקים גם שנה אחרי. תשמע, בנוגע למדיטציה,
שמעתי הרבה פעמים אנשים אומרים, ניסיתי מדיטציה,
אבל אני לא רוצה להתרכז.
כאילו, אחרי מה, מדיטציה צריכה להתרכז.
יש אנשים שלא בנויים לזה?
שלא מסוגלים לזה?
כי אתה יודע, בכושר, יש כאלה שיכולים לרוץ 20 קילומטר, יש כאלה שלא, גם אם הם נורא מתאמנים.
השלב הזה לא יכול או לא רוצה.
אני חושב שחשוב להבין מה זו מדיטציה.
אוקיי?
וכשהתפיסה היא שלעשות מדיטציה זה רק המצב הזה שבו אין לי מחשבות,
ואני ממורכז כלכולי, בנשימה, או במנטרה, או במה שזה לא יהיה,
ואין שום מחשבות אחרות,
אז התפיסה הזאת היא גורמת לאנשים להרגיש כישלון.
ומה שחשוב להבין, קודם כל, זה שמדיטציה זה אימון שבו אני עובד עם המחשבות,
ועובד עם הקושי להתרכז.
אם קשה להתרכז,
אז ברור שאני אפגוש את זה בתוך המדיטציה, ויהיו לי הרבה מחשבות.
וההבנה שזה חלק מהתהליך קודם כל,
ואני יכול כן לאמן את רשתות הקשב שלי, דיברנו קודם על המחקר המדעי,
אחת הרשתות שרואים שמתחזקות זה רשתות של קשב במוח,
אוקיי?
של להיות יותר פעילות, יותר חזקות, יותר מחוברות לכל מיני אזורים.
אז מצד אחד זה דורש את האמון ואת ההתמדה,
ולפעמים מישהי עם הפרעת קשב,
זה באמת קצת קשה לו,
אבל מהניסיון שלי עם אנשים עם הפרעת קשב שכן התמידו,
זה הכי שינה להם את החיים.
זה עזר להם גם בהפרעות קשב שלהם.
כי זה עזר בהפרעות קשב שלהם.
הדבר הנוסף,
שיש עוד הרבה דרכים לעשות מיינדפולנס,
לא רק לשבת למדיטציה 20 דקות,
אפשר לעשות מיינדפולנס תוך כדי שאנחנו אוכלים,
תוך כדי שאנחנו שותפים כלים בתוך פעולות יומיומיות.
זה בראש שלנו, נכון? זה בראש שלנו. זה בראש שלנו. וגם הגישה
של קבלה למה שמתרחש עכשיו, קבלה של סקרנות,
של כל פעם כשאני עושה משהו, להתמקד בו,
כמיינדסט, כגישה שתומכת בחיים בריאים, מאושרים, ושוב, אין
ספור מחקרים שמראים ש מיינדפולנס תורם לבריאות ולעושר.
זה נכון שזה תפס בעיקר בגיל השלישי?
ולמה?
זה תפס בהרבה גילאים.
זה באמת מעניין שמאז הקורונה התחלתי לעשות מיינדפולנס בזום,
בהתחלה, כי לא היתה ברירה, זה כל מה שהיה אפשר.
והרבה מהקהל שלי הוא בגיל השלישי,
ואני מגלה שזה מאוד מאוד עוזר להם.
קודם כל, בגיל השלישי יש הרבה קשיים,
והרבה, ויש יותר מחלות, ויותר כאבים, ויותר מוגבלות,
ו מיינדפולנס עוזר בכל הדברים האלה, עוזר לישון טוב יותר,
ועוזר להפחית כאבים, ועוזר להפחית חרדה, כל הדברים האלה, מיינדפולנס מאוד מאוד עוזר.
וגם אני חושב שזה עוזר שבגיל השלישי יש יותר פניות,
יותר פנאי, גם קצת מורידים מלוך מלכתחילה,
והמיינדפולנס מאפשר לי, יכול להיות יש לך זמן אולי לזה, יש יותר זמן, אחד האתגרים של אנשים עם מיינדפולנס זה לפעמים את הזמן, בגיל השלישי סוף סוף פרש זמן, יש לי סיפור על תלמידה שגם הייתה בגיל השלישי, ויום אחד היא החליטה, אמרה יש לי מלא זמן, אני פשוט אקדיש את הזמן למדיטציה, ואחרי שבוע היא חוזרת וואו, חוויות מדהימות, איזה אושר, חוויתי אושר שלא חוויתי בחיים,
אז אני חושב שלפעמים בגיל השלישי זה דווקא הזמן הכי נכון, ויש לי תלמידים ותלמידות בני 70, 80 ואפילו 90 פלוס, וואו, וזה מדהים לראות אנשים 90 פלוס משתנים, מדהים, לראות, לפעמים מדהימים אותי אנשים בגילאים האלה, תשמע, טיפ אחד, משהו שאפשר ליישם עכשיו, אם היית צריך להגיד לי, מה זה היה,
משהו שאפשר לעשות ככה מיד, אז יש תרגול קצר שנקרא מרחב נשימה, תרגול של שלוש דקות,
ואני מאוד אוהב אותו, כי גם כל המיינדפולנס בתרגול אחד קצר,
והוא מורכב משלושה שלבים.
חלק, ראשון, נשים לב, מה שלומי?
מה שלומי? איך אני עכשיו?
איזה מחשבות יש לי? מה מעסיק אותי?
מה קורה בגוף שלי? האם הוא מכווץ? האם הוא רפוי?
מה אני מרגיש? איזה רגשות נוכחים?
קודם כל, תשומת לב.
חלק השני הוא חלק של מיקוד בנשימה, לקחת עשר נשימות עמוקות ואיטיות.
כשאני מוקד בנשימה, אני מפקס את עצמי,
הנשימות העמוקות, הן מאזנות אותנו,
אז עשר נשימות עמוקות ואיטיות.
וחלק שלישי, חלק של רגע לשבת בשקט ולהתבונן, פשוט להיות,
רק להיות עם מה שיש ברגע אחד.
מתוך זה אפשר אחרי זה לקחת רגע גם להודות לעצמנו על משהו,
אולי על זה שלקחתי עכשיו את הרגע של שקט, אולי עוד דברים.
אפשר גם לשאול את עצמי, מה הכוונה שלי עכשיו? מה חשוב לי עכשיו?
אבל קודם כל,
אני אשים לב, מה שלומי? שאלה כל כך חשובה שאנחנו מעטים לשאול.
כן, שאלה מה שלומך, לא של מה שלומי.
מה שלומי, איך אני עכשיו?
אז מה שלומי, להתמקד בנשימה,
ברגע אחד שפשוט להיות.
אני יודע מה שלומי, אני, תכף נפרד ממך, שזה לא טוב, כי נורא מעניין לי איתך,
אבל יש עוד.
זה על שלומי כרגע.
אבל תודה על שיחה מחברת ובעיקר מרגיעה.
אתה הצלחת להזכיר שגם בעולם רועש, ואנחנו חיים בעולם נורא רועש, גם כל אחד מאיתנו,
וגם בתקופה הזאת, תקופה היא, כאילו, אתה מתחבר עכשיו, זה עצמם טיימינג,
תקופה עכשיו כולם צריכים קצת שקט,
להקשיב, לפגוש את עצמנו, לעצור, לנשום,
ספורט שלוש,
אז אם פעם באה שאתם מתעצבנים בפקק, או רצים איזה פגישה, או היום שכם…
מטריד אתכם, וקשה לכם, פשוט
לשאול משלומכם,
ולנשום.
תודה רבה, ניר, ותודה רבה גם לכם.