תימותיאה גודארד הביאה את ה MBSR לאוסטרליה, ומלמדת שם כבר יותר מ 11 שנים. בשיחה שלה היא חוזרת ל 3 התובנות משנות החיים, שניתן לגלות ולהפנים דרך תרגול המיינדפולנס. אלו תובנות שמאפשרות לנו לחיות חיים עשירים ומלאים יותר.
יש כאב בחיים
לפעמים אנחנו מבלים את כל חיינו כדי לברוח מכאב. האמת היא שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים האלו. אם אנחנו מנסים להימנע ממנו במקום לפנות אליו ולחקור אותו, זה יכול להוביל לכל מיני בעיות- לעוד כאב ולעוד צער. הדוגמא הכי טובה היא כשיש לנו זיהום בעור. הזיהום מגרד ומושך את תשומת הלב שלנו. אנחנו באופן אוטומטי מגרדים אותו. ככה אנחנו רק מגבירים את הגירוד ואת הכאב בהמשך. חוויות נעימות ולא נעימות מפעילות אותנו כל כך, שאנחנו מגיבים להן מייד. לפעמים זה דווקא חשוב – למשל עם היד שלנו נגעה במחבת חם. אבל הרבה פעמים התגובה המיידית שלנו היא דווקא מזיקה. כדי לפעול נכון אנחנו צריכים לעצור ולבדוק לעומק את הבעיה. כמו בגירוד, לפעמים התגובה הכי טובה, היא להשהות את התגובה. השאלה החשובה באמת פה היא – מה באמת יועיל ויעזור לי?
הכל משתנה
הכל משתנה – הידיים שלנו, הגוף הזה, התחושות, המחשבות, הרגשות, התודעה, מערכות היחסים, האנשים בחיים שלנו, העבודה שלנו, הבתים שלנו. כל אלו אינם קבועים. הכל הוא רק תהליך שעובר וחולף. כשאנחנו מפנימים את התובנה הזו היא משנת חיים.
כשאנחנו חווים כאב גדול – פיזי או רגשי, ברגעים של אובדן – הידיעה שהכל משתנה יכולה לעזור לנו מאד. אפילו אם אנחנו יושבים למדיטציה, ורק מחכים שהפעמון כבר יצלצל והיא תיגמר. אם נזכור שהרגע הזה יגיע, נוכל להרשות לעצמנו לנוח ברגע הנוכחי.
ברטולד ברכט כתב על זה שיר:
הכל משתנה / ברטולד ברכט (תרגום חופשי של ניר קראוזה)
אתה יכול להתחיל מחדש עם הנשימה האחרונה שלך,
אבל מה שקרה קרה,
ואת המים ששפכת לתוך היין אי אפשר להפריד יותר.
מה שקרה קרה,
ואת המים ששפכת לתוך היין אי אפשר להפריד יותר.
אבל הכל משתנה.
אתה יכול להתחיל מחדש עם הנשימה האחרונה שלך.
אל תקחו את זה אישי
כל כך בקלות אנחנו נגררים למחשבה – "למה זה קרה לי?". למשל מכרה שלי בת 81, שבן הזוג שלה נפטר בגיל 83 לאחר מחלה. היא אמרה "למה זה קרה לי?". כשאנחנו מסתכלים על זה מבחוץ זה נראה שגעון. הרי הוא היה כל כך מבוגר וחולה, והיא כבר ראתה כמה דברים בחיים שלה. אבל בעצם כדאי שנכבד את הרגישות הזו. לכולנו יש תחושת עלבון אישית כשדברים רעים קורים לנו.
לכולנו יש אמונה עמוקה שיש דבר כזה שנקרא "אני". זו החוויה של להיות אנושי. אנחנו חווים את עצמנו כקיימים ומתמשכים בזמן. המח והגוף שלנו מביאים אותנו לחוויה הזו. אבל החוויה הזו יכולה להביא אותנו לתפיסה עצמית שהיא קצת נוקשה. אני אחד שמתעצבן הרבה, או דווקא אני אחד שרגוע כל הזמן. האמת שמי שאנחנו זה לא משהו קבוע. אנחנו תהליך שנוצר מרגע לרגע משילוב של ההיסטוריה שלנו עם הסביבה שלנו ברגע זה. אנחנו נוצרים ברגע הזה מהאוויר שאנחנו נושמים, מהאוכל שאכלנו בבוקר, ממערכות היחסים שלי. אנחנו מרגישים כפי שאנחנו מרגישים בזכות כל האנשים האחרים בחיינו. זה לא הכל בגללנו או בזכותנו.
חלק מהעבודה שלנו פה, חלק ממה שיכול לעזור לנו, זה לפתח את היכולת לנוח במודעות. כשאני עצוב- האם המודעות שלי עצובה? כשכואבת לי הברך – האם המודעות שלי כואבת? זו דרך מאד אפקטיבית כדי להיכנס לשלמות שיש ברגע, במקום לתת לקושי להציף אותנו.
לצפיה בהרצאה של תימותיאה גודארד לחצו כאן:
https://themindfulnesssummit.com/sessions/timothea-goddard/?ref=825
אריאנה האפינגטון קראה לנו לשגשג, ולא להסתפק בהצלחה שמורכבת רק מכסף וכח. לחצו כאן כדי לקרוא.