השיחה היום היא עם ריצ'רד ברנט, שהוא אחד ממפתחי ומובילי תכנית .b למיינדפולנס בבתי ספר באנגליה. בהזדמנות זאת אני לא יכול שלא להזכיר את תכנית שפת הקשב שפותחה על ידי שימי לוי בישראל, ועשתה פלאים בבית ספר תל-חי בדרום תל אביב (לחצו לקריאת כתבה מעולה בהארץ). כיום מקדמים את השתלבותה בבתי ספר האנשים הנפלאים במרכז מודע בבין-תחומי. זכיתי גם אני ללמוד את התכנית למנחי שפת הקשב עם שימי, ואני מקווה שעוד יצא לי לקחת חלק גם בהנחייתה בבתי ספר.
ריצ'רד ברנט הגיע למיינדפולנס בשנות ה 20 שלו. לאחר כמה שנות עבודה בעסקים, הוא חלה ונאלץ להפסיק לעבוד. תהליך ההחלמה לווה בבהירות עצומה לגבי מה שחשוב בחיים, ובתחילת התרגול שלו במיינדפולנס. הוא גילה שהמיינדפולנס נותן לו תחושת קרקוע וחיבור. חוויה של טוב, והפסקה מהרעש הבלתי פוסק של המחשבות. הוא גם הרגיש שתרגול המדיטציה תורם לבריאות שלו. במשך שנים הוא לא העז לספר לאף אחד על תרגול המדיטציה שלו, כדי שלא יחשבו שהוא מוזר. רק אחרי שהוא ראה את המחקרים שיצאו, הוא הרגיש שהוא יכול לדבר עם זה על אנשים.
לאחר ההחלמה הוא רצה להיות מורה. כשהוא לימד בבית ספר הוא חשב – איך זה שאנחנו מלמדים את הילדים שפות, חשבון, מדעים והיסטוריה, אבל לא מלמדים אותם על התודעה עצמה? התשוקה שלו לשתף את מה שהוא קיבל מתרגול המדיטציה הביאה אותו לפגוש עוד כמה מורים שתרגלו מדיטציה. יחד הם שילבו את האהבות שלהם – מיינדפולנס והוראה בבתי ספר. חלק מהמסע שלו היה להפוך את המיינדפולנס שהוא כל כך אהב, למשהו שאנשים יבינו כמה הוא הגיוני. משהו שיהיה נגיש לכולם.
איך גורמים לנערים לעצור רגע אחד בשקט?
המונח .b התפתח כשהם ניסו לחשוב – איך אנחנו גורמים לנערים לעצור לרגע בשקט? זה היה עוד לפני הסמארטפונים, והם חשבו שנערים יכולים לשלוח אחד לשני SMS שיהיה כתוב בהם .b כתזכורת לעצור. הילדים אהבו את זה והשתמשו בזה. הם יצרו תכנית של 10 שבועות, שנותנת טעימה של מיינדפולנס. תכנית שהיא מבוא בריא, טוב ואותנטי למיינדפולנס, בתוך הקשר של כיתה. סביבת כיתה היא לא קלה – הילדים יושבים בשעה 14:00 אחרי שעור ביולוגיה, וכל מה שהם רוצים זה להיות במקום אחר – להיות בבית ולשחק ב FIFA או להיות ב FACEBOOK. והרעיון של לשבת בשקט הוא הרי כל כך משעמם. לכן אנחנו לוקחים אותם במסע מחוסר ידע והתנגדות למיינדפולנס, לקבלה, עניין ולפעמים אפילו תרגול יומי. בכל כיתה של 30 יש בערך 5 שממש הולכים הביתה ומתרגלים, 10 שמתרגלים מידי פעם, ועוד 10 שמשתמשים בזה לפי הצורך – למשל לפני מבחן, או כשהם מתקשים להירדם. זה מתפשט ממש כשהתלמידים מתחילים ללמד את זה את האחרים. כשילד צעיר רואה נער מתרגל מדיטציה ואומר לעצמו – הנה הוא שמשחק בנבחרת, או מנגן בלהקה – אם הוא מתרגל מדיטציה גם אני רוצה.
חלק ניכר מההשקעה היא במורים. אי אפשר ללמד מיינדפולנס רק מיום אחד של הכרות. ההפנמה של התרגול היא ממש חשובה כשעומדים מול כיתה. לכן בפרוייקטים האלו משקיעים הרבה בהכשרת המורים כדי שלהם תהיה מיומנות של מיינדפולנס. זה קודם כל יעזור להם, וגם הם יוכלו להעביר את זה לתלמידים. ככה גם עושים בישראל דרך אגב. לכן אם אתם רוצים לשלב מיינדפולנס בבית הספר, התחילו מקבוצת מורים שתתרגל מדיטציה.
משחק הקשב
צעד מאד משמעותי לתלמידים הוא שהם יכולים לשים לב איך עובד הקשב שלהם. שהם יכולים לכוון את הקשב, ושהם יכולים לחוש את הגוף. התרגילים הרגילים מאד קשים לשימוש בסביבת הכיתה. לכן ריצ'רד וחבריו המציאו משחק שנקרא משחק הקשב. הרעיון הוא לכוון את הקשב, תחילה לתחושות בולטות בידיים, ואחר כך גם ליותר עדינות.
מתחילים ב 3 מחיאות כפיים, ואז מחזיקים את הידיים אחת מול השניה כאילו מחזיקים כדור-סל.
אפשר לסגור עיניים.
מפנים את תשומת הלב אל הידיים. מה חשים בידיים? עקצוצים, חום, קור. פשוט לשים לב לזה.
עכשיו שחקו עם תשומת הלב, התמקדו באחת האגודלים.
אם זה לא עובד זה לא נורא, ואם זה כן עובד – תבדקו אם אתם יכולים להעביר את תשומת הלב בין האצבעות עד הזרת?
מה לגבי הקצה של הזרת?
עכשיו החזירו את תשומת הלב לכל הידיים, ונסו לחוש כל תחושת אוויר מסביב לידיים. זה גם בסדר אם לא תחושו.
הניחו את הידיים על הברכיים או השולחן, והפנו את תשומת הלב אל כפות הרגליים.
אם אתם לא יכולים לחוש כלום, נסו להזיז קצת את כף הרגל כדי לחוש משהו, ואז עצרו את התנועה.
עכשיו התמקדו באחת הבהונות בכפות הרגליים.
שימו לב לתחושות מגע.
עכשיו נשחק עם תשומת הלב ברחבי הגוף –
מה קורה עם הברכיים? אולי יש תחושה רכה מתחת לברך?
אולי ניתן לשים לב למפרק עצמו, לחוש את המפרק מבפנים.
מה קורה לגבי מרפק שמאל שלך? אפשר גם טיפה להזיז אותו כדי לבדוק אם התנועה יוצרת הבדל?
מה לגבי האוזן הימנית? האם אפשר למקד את תשומת הלב בה?
בכלל, האם אפשר לשים לב לצד הימני של הפנים?
ולקראת סיום נפנה תשומת לב למשהו שאנחנו עושים בטח 60,000 פעמים ביום, ורק לעתים רחוקות שמים לב.
זו הנשימה שלנו.
היכן אתם חשים את הגוף נושם?
איך אתם יודעים שאתם נושמים?
האם זה בנחיריים, כשהאוויר נוגע בהם?
האם בפה?
או בחזה והבטן שמתנפחים עם כניסת האוויר.
אם אתם לא חשים בכלום, שימו יד על החזה והבטן. תמיד יש שם קצת תנועה.
היכן הכי ברור לשים לב לנשימה?
האף? החזה? הבטן?
אמרו לעצמכם, היכן אתם שמים לב לנשימה.
פתחו את העיניים,
שימרו חצי מתשומת הלב שלכם על הנשימה, וגם שימו לב למה שאתם רואים.
איך זה היה לכם?
אימון במיינדפולנס יכול לעזור לנו להרגיש רגועים ומחוברים. לעשות את המאמצים שלנו מהאזור הירוק ולא האדום.
רוצים ללמוד מיינדפולנס להפחתת לחצים (MBSR)? מלאו את הפרטים כאן ונדבר: https://mindfulness4u.co.il/workshop-mbsr
לצפיה בשיחה של ריצ'רד ברנט לחצו כאן: https://themindfulnesssummit.com/sessions/richard-burnett/?ref=825
מייקל צ'סקלסון הסביר למה מיינדפולנס כל כך קריטי לביצועי שיא ולמנהיגים. לחצו כאן כדי לקרוא.
תגובה אחת
הי ניר.
פשוט לא יאמן כמה המייל הזה מגיע בזמן!!
בדיוק כשאני קורא בעיתון(ידיעות אחרונות) כתבה על השימוש הנפוץ והמופרז בריטלין ובמיוחד בהיבט האישי שלי(כפי שתיארתי בפניך במהלך הסדנה).חשוב לי לציין שכרגע אני מנסה למצוא פתרונות חלופיים לצורץ בטיפול התרופתי שאיתו מאבדים פרופורציות.
אני אשמח אם יש בידיך עוד מידע ואו רעיונות לטיפול מקביל/מחליף בבעיית קשב וריכוז במיוחד לילדים .
עם ההערכה.
יגאל רובינשטיין