למה פגשתי את המחנכת שלי מכיתה ד'? או- למה ואיך לכתוב מכתב תודה

הסיפור הזה מתחיל לפני 3 חודשים.
השנה יצרתי קורס מעמיק ושנתי במיינדפולנס.
בקורס אנחנו כל חודש לומדים ומתאמנים בנושא אחר,
או כפי שאמרה האחת התלמידות בקורס-
ניר אסף את כל המרכיבים המוכחים של אושר לקורס הזה.
בחודש הראשון עסקנו בהודיה והכרת תודה.
הודיה היא ללא ספק אחד הכלים הכי חזקים למצב נפשי מאושר ובריא.
אחד התרגולים שנתתי לנו היה לכתוב מכתב תודה למישהו
שאנחנו בהכרת תודה גדולה אליו, אבל מעולם לא ביטאנו את זה.
הקורס הזה מאד משמעותי לי,
ואני משתדל מאד להיות תלמיד מצטיין שלו-
לעשות את שעורי הבית בדיוק כמו שאני דורש מהמשתתפים.
בכל זאת לקח לי זמן לכתוב את המכתב הזה.
למעשה, כשראיתי שאני לא מוצא את הזמן לכתוב אותו,
החלטתי שבבוקר של שקט של אותו חודש,
שכמובן הוקדש לנושא הודיה, נעשה את התרגיל הזה.
ככה גם אני וגם המשתתפים באמת נחווה את עוצמת ההודיה,
ולא רק נדבר ונלמד עליה.
בינתיים הרהרתי- למי לכתוב?
זכיתי בכך שיש הרבה אנשים שעיצבו והשפיעו על חיי ואני בהודיה גדולה להם.
מי שעלתה לי באופן מפתיע זו המחכנת שלי מכיתה ד'- מירה נבט.
מירה זכורה לי כמחנכת נהדרת, ואדם מופלא.
היא לקחה אותנו לסיורים בשכונה,
נתנה לנו לבנות דגם של המוביל הארצי,
ובעיקר נתנה תחושה שהיא רואה ואוהבת אותנו-
גם את התלמידים הטובים, וגם את המאתגרים.
כל זה לפני כ 30 שנים, כשמילים כמו אהבה, הקשבה והכלה לא היו חלק מהשיח החינוכי.
הרגע הכי משמעותי שלי איתה היה דווקא לקראת סוף התקופה שלנו יחד.
בסוף כיתה ה' החלטתי שאני רוצה לעבור לכיתת מחוננים.
אמא ושלי הלכה לפגוש את מירה כדי להתייעץ איתה האם זה כדאי.
מירה המליצה בחום אמרה לה- "העיניים של ניר כבו".
בעוד שאני ידעתי שאני מתלהב מהרעיון החדש,
היא ידעה לזהות שגם לא ממש טוב לי איפה שהייתי.
עד היום השאלה הזו- האם יש לי אור בעיניים, או שהן כבו?
היא סימן עבורי להאם אני במקום הנכון.

אז כשהגיע בוקר של שקט, הייתי כבר מוכן וכתבתי את המכתב.
השלב הבא בתרגיל הוא ללכת לפגוש את האדם שאני כותב לו מכתב,
להקריא לו אותו, ולדבר על כמה הוא היה משמעותי לי.
גם השלב הזה לקח לי הרבה זמן.
כשניסיתי לחפש אותה באינטרנט, או לפנות דרך הפייסבוק,
לא ממש הצלחתי.
ניסיתי לשלוח SMS למי שהיה לי נדמה שהיא הבת שלה, ולא קיבלתי תגובה.
בסוף, אחרי חיפוש נוסף מצאתי טלפון, שלפי הכתובת חששתי שהוא של מישהי אחרת,
ובכל זאת התקשרתי.
זה מדהים איך אפילו שעברו 30 שנים, אחרי רגע כבר יכולתי לזהות את הקול שלה.
היא מאד התרגשה מהטלפון שלי ואמרה
"בטח שאני זוכרת אותך, ניר תלמידי האהוב".

השבוע סוף סוף הצלחנו להיפגש.

הקראתי לה את מכתב התודה ויכולתי להרגיש את ההתרגשות של שנינו.
זה לא ארוע שקורה כל יום- לה או לי…
החלפנו חוויות וזכרונות מהכיתה.
היה מעניין מאד לשמוע את הצד שלה, כמורה.
היא הייתה סקרנית מאד לשמוע על החיים שלי.
אפילו הייתה לנו שיחה מעניינת מאד על מיינדפולנס ומדיטציה.
היא סיפרה לי קצת על התהליכים שהיא עוברת בשנים האחרונות.
על הקשיים עם מדיטציות מסוימות מצד אחד,
ועל מדיטציות שהיא בעצם עושה באופן טבעי מצד שני.
אני הראיתי לה, כמה הרבה מיינדפולנס יש לה באופן טבעי-
כשהיא לימדה, וגם היום כשהיא בגיל 80 פעילה, ואפילו עובדת בגינה.
במובן מסויים, היא כנראה הייתה המורה הראשונה שלי למיינדפולנס,
שלימדה אותי בדרך הטובה ביותר- בעצם נוכחותה.
מירה מעוררת השראה גם היום באופטימיות, בחיוביות,
בראיית הטוב והאמונה בחיים ובאנשים,
ובדרכים השונות שהיא אימצה כדי לשמור על הבריאות שלה.

איך לכתוב מכתב תודה

תחשבו על מישהו שאתם בהכרת תודה גדולה אליה, אבל מעולם לא ביטאתם זאת.
זה יכול להיות קרוב משפחה, חבר, מורה או כל אדם מכל מפגש אנושי.
עדיף לבחור אדם שעדיין בחיים, ושתוכלו לפגוש אותו פנים אל פנים.
כדאי לבחור מישהו שלא חשבתם עליו מזה זמן רב.

הנה ההנחיות לכתיבת המכתב:

• יש לכתב את הנמען ישירות – היי/ שלום _
• אין צורך להתעמק בניסוחים
• יש לתאר בפירוט את המעשה, למה ואיך האדם והמעשה השפיע על חייך.
• נסה להיצמד לאירועים שקרו או למעשה בכמה שיותר
• יש לתאר מה עושים בחיים ואיך המקרה תרם לחייך
• מומלץ להישאר במסגרת של עמוד אחד (כ 300 מילים)

השלב הבא – מסירת המכתב

יש לתאם פגישה עם המכותב, להגיד לו או לה שיש לך משהו מיוחד לשתף איתם. חשוב לא לספר מה זה ומה מטרת הפגישה.
כשנפגשים, יש להגיד לאדם שאתם מודים לו ולבקש מהם להקשיב לכם מקריאים את המכתב. לבקש מהם לחכות עד לסוף המכתב כדי להגיב.
כשמקריאים שימו לב להבעות הפנים והתגובות של האדם לו אתם מודים והיו במודעות לתחושות שלכם.
לאחר סיום הקריאה, הקשיבו והיו קשובים לתגובה של האדם שאתם מודים לו ונהלו שיחה על רגשותיכם.
זכרו להשאיר את המכתב אצל האדם כשמסיימים את הפגישה.
במידה ואין אפשרות להיפגש פיסית ניתן לעשות את הפגישה בוידאו (עדיף) או טלפונית.

המחקר המדעי על מכתב התודה:

במחקר שבדק 5 תרגולים שונים, זה התרגיל שהביא להכי הרבה שיפור באושר חודש לאחר ביצועו.
למרות זאת, 6 חודשים אחרי התרגיל רמת האושר חוזרת לרמת הבסיס.
לכן מומלץ לעשות את התרגיל הזה אחת ל 6 שבועות.
במחקר נוסף מ 2009 התברר שאנשים שלא נוטים להרגיש רגשות חיוביים,
מרגישים הרבה יותר רגשות חיוביים לאחר חודשיים לאחר ביקור ההודיה.

התרגיל לקוח מהאתר הנפלא של Greater Good Science Center מאוניברסיטת ברקלי.

אהבתם את המאמר הזה?
אנא שתפו אותו עם חבריכם, כדי שגם הם יהנו.
אם כתבתם מכתב תודה, אשמח שתשתפו כתגובות בחוויות,
וככה יחד נוכל לתת השראה להרבה אנשים.

הנה התמונה שלנו מרוגשים בסוף המפגש והמכתב עצמו: